הַכּוֹכָב אָמַר לְעַצְמוֹ, זוֹ פַּעַם אַחֲרוֹנָה, אֲנִי לֹא נוֹפֵל יוֹתֵר. וְכֻלָּם צָעֲקוּ, אֵיזֶה אוֹר! אֵיךְ אַתָּה זָז כָּל כָּךְ מַהֵר
כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֶצֶב עָמֹק, לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? כְּמוֹ קַעֲרַת מָרָק אוֹ כְּמוֹ יָם? כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ חֲלָלִית, בְּלִי כֹּחַ כְּבִידָה. בְּלִי כֹּחַ לָעוּף, לָעוּף, לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ מָטוֹס בְּרַעַשׁ עַל קוֹלִי.
