מְהֻפְּנָט אֲנִי נוֹשֵׂא לְכֹל מָקוֹם אֶת הַבְּשׂוֹרָה בְּנִבְכֵי מַחְשֵׁב נַיָּד. נִכְנָס לַשֵּׁרוּתִים בְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת גּוֹנֵב הַצָצֹנֶת בַּמָּסָךְ. בְּמַחְסָן בָּעֲבוֹדָה לֹא
מַה שֶּׁמָּשַׁךְ אֶת עֵינָיו בַּגּוּפָה שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת עַל בִּטְנָהּ פָּנֶיהָ טוֹבְלוֹת בַּחוֹל הַצְּהַבְהַב הָיָה סַנְדָּלָהּ הַזּוֹל (אֲנִי אוֹמֵר "סַנְדָּלָהּ" לַמְרוֹת
בְּמִסְגֶּרֶת הַתְּבִיעוֹת לְצֶדֶק חֶבְרָתִי אָנוּ דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַכְנִיס סְעִיף בִּדְבַר תּוֹסֶפֶת אֶלֶף שְׁקָלִים חֲדָשִׁים מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.
אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּי בַּאֲתָרֵי הַלִּוּוּי. הָיְתָה שָׁם אַחַת פּוֹלָנִיָּה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת הֲגָנָה. גּוּף לֹא גָּדוֹל חָזֶה "בֵּינוֹנִי", כָּךְ כָּתוּב.
"הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:" (משנה, מסכת אבות, פרק א' משנה א')
