אֲנִי וְאִמִּי וְאִמִּי עַל הָעֶלְיוֹנָה. וּבָאָה הָאֵם הָאֱלֹהִית וְהפכנו שָּׁלוֹשׁ אִמִּי, אֲנִי וְהָאֵם הָאֱלֹהִית וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתִּרְחַב וְנוֹרִיד עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים. חָשַׁבְתִּי

יָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר. רֹאשֵׁךְ נָח עַל כְּתֵפִי "יֵשׁ לָךְ הַוִיֵ֘ה* כְּחֻלָּה?" שָׁאַלְתְּ "אֶלָא מָה?" הֵשַׁבְתִּי, "וְלָךְ?" "לִי אֵין כְּתֹבֶת", עָנִית, "גַּם

אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה? אֵיךְ ליַלֵּד נְשָׁמָה מִתּוֹךְ גּוּף וְיִשָּׁאֵר חַי? אֵיךְ לִתְקֹן נְשָׁמָה בְּרִיאָה, בְּלוּלָה, נְשָׁמָה חוֹלָה? אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה

אַתְּ עוֹשָׂה דָּבָר שֶׁאִישׁ אֵינֶנּוּ מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ, אַךְ אֵין לָךְ אֶלָּא לִשְׁלוֹת מִמַּחְשַׁכַּיִךְ אַבְנֵי מִלִּים שֹוֹרְטוֹת עַד שֶׁיַּבְקִיעַ אוֹר.

הַזֶּהוּת הַמִּזְרָחִית הַמְּשֹׁעֶרֶת שֶׁלִּי צַעַד אֶחָד לְפָנַי אוֹ אַחֲרַי, מֵעָלַי אוֹ מִצְּדָדַי, כְּמוֹ צֵל פָּרוּס מֵרַגְלַי אֲנִי מִתְקָרֶֶבֶת צַעַד אֶחָד

יָא מָאמָא, אַח' אִמָּא, כַּמָּה בָּלַעְתְּ, כַּמָּה, כַּמָּה כַּמָּה בָּלַעְתְּ יָא מָאמָא. צְפַרְדֵּעִים, צְפַרְדֵּעִים עַל צְפַרְדֵּעִים, נְחָשִׁים, עַקְרַבִּים, עַקְרַבִּים אַרְסִיִּים,