אַתְּ לוֹבֶשֶׁת אֶת גּוּפֵךְ הַיָּפֶה, הַמִּזְדַּיֵּן, לוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ כְּמוֹ נָמֵר אֶת זִנּוּקוֹ. אֲנִי חוֹתֵר בְּפִצְעֵךְ אֶל כְּמוּסַת הַמּוֹרְפִין, מִשְׁתַּכְשֵׁךְ
תֵּל אָבִיב, זוֹנָה יָפָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה מְאֻפֵּרֶת, מַלְאִי לִי אַמְבַּטְיָה שֶׁל לִיקֶר בֵּיצִים, הַאֲכִילִי אוֹתִי בִּלְשׁוֹנוֹת אַסְפָּרָגוֹס. נַחֲמִי אֶת יְלָדַיִךְ
קִינַת הַדָּג: שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ אֱלֹהִים, שֶׁיִּקַּח. לֹא הֵבִיא לִי תַּ'מָּנָה שֶׁלִּי, לֹא הֵבִיא. לֹא הָלַכְתִּי בֶּחָצֵר עִם הַקְּלִיֶּנְט. לֹא. לֹא
בּוֹא, בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא, חָמוּד. תָּ'מֹד יָשָׁר שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ. תְּעוּדָה. אַה. מָתַי, יָא חַתְכַת חָרָא, מָתַי הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ עָשׂוּ
אַחַר כָּךְ נִפְטַר מֵהַחֻלְצָה. הִשְׁרִישׁ בְּהוֹנוֹת בַּבֹּץ הַשָּׁחוֹר, וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ. אֵין, לֹא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה. הוּא לָחַץ וְלָחַץ. עַכְשָׁו בִּשְׁתֵּי
שֶׁמֶשׁ מֵעַל גַּגּוֹת, שֶׁמֶשׁ עַל הָעִיר, מֵעַל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים, מֵעַל לוֹגְמֵי הַקָּפֶה, מֵעַל עֲשַׁן הַמְּכוֹנִיּוֹת, מֵעַל אוֹהֲבִים וְאַהֲבָתָם – עוֹלָם
לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ, אֱלֹהִים שֶׁלִּי. לֶךְ-לְךָ, בּוֹא אֵלַי, הַלֵּךְ עַל עוֹרִי בִּשְׂפָתֶיךָ. בּוֹא שָׁחֹור, בּוֹא לַיְלָה, גַּע בִּי כֻּלִּי, גַּע אַל
אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, כָּכָה מַתְאִים (אֱלֹהִים, יְהוּדִים). אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, אָבִינוּ. אַתָּה בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים, אֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבִים.
