כְּמוֹ צֶדֶף שֶׁנּוֹתַר עַל הַחוֹף, אֵין בּוֹ אֶלָּא רֶמֶז לַמִּתְרַחֵשׁ בַּמְּצוּלוֹת. אֲבָל מִפַּעַם לְפַעַם מִישֶׁהוּ יִרְכֹּן וְיִטֹּל אוֹתוֹ מִבֵּין גַּרְגְּרֵי

כְּמוֹ דַּיָּג עַל שְׂפַת הַלַּיְלָה, מַשְׁלִיךְ חַכָּה אֲרֻכָּה שֶׁל אוֹר לְפַתּוֹת אֶת הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים בְּקַרְקָעִית חַיַּי. יֵשׁ לִי סַבְלָנוּת אֵין

כִּסֵּא אֶל מוּל כִּסֵּא נִפְגַּשְׁנוּ בַּחֲלַל בֵּית הַקָּפֶה. עַל הַשֻּׁלְחָן בֵּינֵינוּ מְתוּחָה מַפַּת הַזְּמַן וּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת קָפֶה מְנֻמָּסוֹת. וְעוֹד מְעַט

אוֹרְפֵיאוּס אֵינוֹ מְנַגֵּן. הוּא כְּבָר מַכִּיר אֶת הַפִּקְפּוּק, אֶת הַמַּבָּט לְאָחוֹר. הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ גַּם אִם יַפְלִיא לְנַגֵּן, הָעוֹלָם מְדֻיָּק

כַּמָּה בּוֹדֵד לִמְצֹא אֶת כָּל מָה שֶׁעָזַבְתִּי מֻנָּח בִּמְקוֹמוֹ. עַד שֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד אֲנִי הוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ.

אַתְּ יְשֵׁנָה. שְׁבִיבֵי שֶׁמֶשׁ מִתְפַּזְּזִים עַל עֵינַיִךְ הָרְכוּסוֹת. גּוּפִי שֶׁכְּבָר מָלֵא בְּהֶבֶל עַצְמִי מִתְהַדֵּק לְצַד גּוּפֵךְ הָרֵיק, מְחַכֶּה שֶׁיֻּשְׁחַל בָּךְ

הִיא רוֹקֶדֶת מוּלִי וַאֲנִי שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל הַשִּׁירִים בִּזְמַן עָתִיד וּבִזְמַן עָבָר אֲנִי בַּזְבְּזָן שֶׁל מִלִּים אֵין לִי מִלָּה אַחַת בִּמְזֻמָּן.

אֶצְבְּעוֹת אוֹר מְלַטְּפוֹת אֲדָמָה מִתְנַשֶּׁמֶת לְאִטָּהּ (כְּמוֹ בֶּטֶן אִשָּׁה הָרָה בִּשְׁנָתָהּ). לְפֶתַע מַטַּח צִפּוֹרִים מִלֹּעַ הָרָקִיעַ, הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת בִּנְשִׁיפָה אֶת

אֲנִי לֹא מִפֹּה. רִגְעֵי הַוַּדָּאוּת שֶׁלִּי קְצָרִים כְּמוֹ אוֹר בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.

וְאִמָּא שֶׁלִּי נָתְנָה רְשִׁימָה אֲרֻכָּה בִּכְתַב יָדָהּ עַל פֶּתֶק לְהָבִיא. נִלְהָב מִשְּׁלִיחוּתִי, יֶלֶד נָבִיא, יֶלֶד תִּקְווֹת, יֶלֶד עַל-חוּטִי, יָצָאתִי בְּצַעֲדֵי

אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בַּבֹּקֶר דָּבָר רִאשׁוֹן מְחַפֵּשׂ אֶת הַגּוּף לִלְבֹּשׁ. הוּא מֻנָּח הֵיכָן שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, מְקֻפָּל. כָּכָה כְּבָר שָׁנִים.

אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת חַיַּי, לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל? אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק שֶׁהִצְטַבֵּר עִם הַשָּׁנִים וְקוּרִים שֶׁל

מֻתָּר לְךָ לִכְתֹּב הַכֹּל. לְמָשָׁל שֶׁ הָיִיתָ בָּחשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה וְגִשַּׁשְׁתָּ אַחֲרֵי אַהֲבָה לְהַדְלִיק. וְשֶׁ הָיָה לְךָ דַּי מֵעַצְמֵךְ כָּל

שֶׁלֹּא יִדְפֹק אוֹתִי הַלֵּב בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, שֶׁלֹּא אַכְאִיב לְאִישׁ וְלֹא אֶכְאַב, שֶׁיִּהְיֶה חָלָב וְלֶחֶם טָרִי, טִפַּת אוֹר, מְעַט מַיִם. שֶׁכָּל

כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בָּאֲפֵלָה, שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה. לֹא אַכִּישׁ, לֹא אַשִּׁיל אֶת עוֹרִי,

עַל הַדֶּלֶת נִכְתֹּב: "כָּאן גָּרִים" וּנְחַכֶּה לָאֹשֶׁר. עוֹד מְעַט יִתְפַּתֶּה וְנִסְגֹּר עָלָיו כְּמוֹ מַלְכֹּדֶת גְּדוֹלָה.