אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בַּבֹּקֶר דָּבָר רִאשׁוֹן מְחַפֵּשׂ אֶת הַגּוּף לִלְבֹּשׁ. הוּא מֻנָּח הֵיכָן שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, מְקֻפָּל. כָּכָה כְּבָר שָׁנִים.

אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת חַיַּי, לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל? אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק שֶׁהִצְטַבֵּר עִם הַשָּׁנִים וְקוּרִים שֶׁל

מֻתָּר לְךָ לִכְתֹּב הַכֹּל. לְמָשָׁל שֶׁ הָיִיתָ בָּחשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה וְגִשַּׁשְׁתָּ אַחֲרֵי אַהֲבָה לְהַדְלִיק. וְשֶׁ הָיָה לְךָ דַּי מֵעַצְמֵךְ כָּל

שֶׁלֹּא יִדְפֹק אוֹתִי הַלֵּב בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, שֶׁלֹּא אַכְאִיב לְאִישׁ וְלֹא אֶכְאַב, שֶׁיִּהְיֶה חָלָב וְלֶחֶם טָרִי, טִפַּת אוֹר, מְעַט מַיִם. שֶׁכָּל

כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בָּאֲפֵלָה, שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה. לֹא אַכִּישׁ, לֹא אַשִּׁיל אֶת עוֹרִי,

עַל הַדֶּלֶת נִכְתֹּב: "כָּאן גָּרִים" וּנְחַכֶּה לָאֹשֶׁר. עוֹד מְעַט יִתְפַּתֶּה וְנִסְגֹּר עָלָיו כְּמוֹ מַלְכֹּדֶת גְּדוֹלָה.