הָאִישׁ עִם הַלַּחְמָנִיָּה נוֹרָא מִהֵר, צָעַד נִמְרָצוֹת עִם הַסֶּנְדְוִיץ' בַּיָּד וְכִרְסֵם בּוֹ, בְּהָלְכוֹ בָּרְחוֹב, בַּחֲצוֹתוֹ אֶת הַחֶנְיוֹן, מִתְנַשֵּׁף בְּפֶה מָלֵא,
הוּא עוֹבֵד בַּטְּרַנְסְפּוֹרְט אָמְרוּ לִי, מְנַהֵל בֵּית אֲרִיזָה, וַאֲנִי מְדַמְיֵן אֶת עַצְמִי מִתַּחַת יָדָיו כְּאַרְגַּז פִּלְפְּלִים יְרֻקִּים, אֲדֻמִּים וּצְהֻבִּים, שֶׁהוּא
וְקַמְתִּי בְּתוֹךְ גֵּיהִנּוֹם. בַּקְבּוּקֵי תַּבְעֵרָה בְּיָפוֹ, דְּקִירוֹת מַבְרֵג בָּעִיר. יָשַׁנְתִּי הַרְבֵּה מִדַּי. דְּבָרִים פֹּה הִשְׁתַּנּוּ לְמַכְבִּיר. פָּחַדְתִּי לָצֵאת
מִכְנְסֵיהֶם הַצְּמוּדִים שֶׁל מְחַלְּקֵי הֶחָלָב שֶׁל "תְּנוּבָה", כִּתְמֵי הָרְטִיבוּת עַל הַכְּבִישׁ, רֵיחַ עוֹרוֹ הָאָרוֹמָטִי שֶׁל חַיָּל דְּרוּזִי גָּבוֹהַּ, יְפֵה תֹּאַר,
הִיא הָדְפָה אוֹתִי אֶל תּוֹךְ הַתַּנּוּר הַלּוֹהֵט. זָרְקָה אוֹתִי פְּנִימָה וְטָרְקָה אֶת הַדֶּלֶת. אֲבָל לָמָּה, גְּרֶטְל, לָמָּה, דּוֹפֵק בְּיָדִי הַקְּטַנָּה
לאחותי הקטנה כָּרֶגַע גָּמַרְתִּי לִצְפּוֹת בַּסֶּרֶט שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִי לְיוֹם הָעַצְמָאוּת, עִם נַעַר הַקּוֹלֶג' הַקָּנָדִי שֶׁטָּחַן אֶת חֲבֵרוֹ
אַחֲרֵי אַרְבָּעָה יְמֵי חַג, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנַי כְּבָר בַּגָּן, הָיִיתִי מֻכְרָח לַחְגֹּג אֶת חֵרוּתִי. אָז עָשִׂיתִי אִמּוּן כּשֶׁר מָלֵא, פִּנַּקְתִּי
אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ אִתִּי. לֹא חֲבֵרֶיךָ, חַיָּלֶיךָ, הַשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי מֻרְכָּבִים מִמֶּנּוּ. הַכֹּל חָמְרֵי חַיִּים אֲבָל הֵם מְנַטְרְלִים אוֹתִי מִן הַשִּׂמְחָה
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה
הוּא גָּבוֹהַּ, הוּא רָחָב, הוּא צוֹחֵק. כָּל קַרְקַפְתּוֹ הָעֵירֻמָּה אִתּוֹ צוֹהֶלֶת וְעֵינָיו, אַפּוֹ, שְׂפָתָיו, וּשְׁתֵּי גֻּמּוֹת הַחֵן אֲשֶׁר נִגְלוֹת מִשְּׁנֵי
צָעִיר כָּזֶה, וּכְבָר גּוּפוֹ נוֹטֶה תָּמִיד הַצִּדָּה, בְּמֶחֱוָה שֶׁל הִסְתַּגְּלוּת לְמוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה, לְאַקְלִים שֶׁלֹּא הִכִּיר, אוֹ סְתָם, שׁוֹחֵחַ תַּחַת הִרְהוּרָיו,
פָּנָיו עֲגַלְגַּלִּים, וְעַל פִּי רֹב חִיּוּךְ מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם. אַךְ לְעִתִּים נִגְלֶה מִתַּחַת לְעַפְעַפָּיו חוּט עֶצֶב דַּק הַמִּשְׁתַּפֵּל וּמְשַׁנֶּה כָּלִיל גַּם
בֹּעַז בָּא שׁוּב לָבוּשׁ בִּטְרֶנִינְג לָבָן הַמַּבְלִיט אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלּוֹ וְאֶת חִטּוּבָיו, וְעָלָיו חֻלְצַת פַּסִּים בְּצֶבַע זַיִת. הוּא הָיָה גָּבוֹהַּ,
הַמַּנְיַאקִים שֶׁל אֲגַף הַפִּקּוּחַ נִמְצָאִים בְּיוֹם סְפּוֹרְט שְׁנָתִי. לֹא פֶּלֶא. הֵם עוֹבְדִים קָשֶׁה. בְּסוֹף הַקַּיִץ גַּם לָהֶם מַגִּיעַ. הֵם
כְּמוֹ לָטוּס מֵעַל מַפָּה טוֹפּוֹגְרָפִית, מוּאֶרֶת, בַּלַּיְלָה. כָּל הֶעָרִים נִגְלוֹת מִמַּעַל רְחוֹב אַחַר רְחוֹב, רְשָׁתוֹת מוּאָרוֹת מְקֻשָּׁרוֹת בֵּינֵיהֶן בִּכְבִישִׁים אֲפֵלִים,
הַחַיִּים, אָמַר, הִנָּם כְּאֶצְבָּעוֹת מְאֻגְרָפוֹת בְּכַף נֶפֶשׁ, וּמַגָּעָן נוֹהֶה אֶל פְּנֵי הָעֲצָמִים. מַזִּיחַ יָד, מֵסִיט מַחֲשֶׁבֶת, חוֹלֵם, הוֹזֶה אוֹ
בַּעֲלֵי הַהוֹן נִתְּקוּ אוֹתָנוּ מִן הָאֲדָמוֹת וְהוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לַעֲבֹד וְלָמוּת בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת, הַצְּפוּפוֹת, שֶׁנִּבְנוּ בִּמְיֻחָד עֲבוּרֵנוּ. הֵם הִרְגִּילוּ אוֹתָנוּ
