וְהָיִיתִי רָעֵב, מֵת לֶאֱכֹל אוֹתָךְ. רָצִיתִי שֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי, זוֹנָה שֶׁל הַשִּׁירִים, כְּמוֹ מָדוֹנָה שֶׁתִּשְׁכְּבִי אִתִּי וְתִרְצִי מִמֶּנִּי רַק דָּבָר אֶחָד

זוֹנַת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי כְּבָר מִזְּמַן לֹא פּוֹתַחַת אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ בְּקַלּוּת וְנוֹתֶנֶת לִי יָשָׁר לַחְדֹּר אֵלֶיהָ. צָרִיךְ כְּבָר לְפַתּוֹת אוֹתָהּ,

בָּעֲבוֹדָה אֲנִי וְחָבֵר פּוֹרְקִים מִמַּשָּׂאִית מֵאָה גּוּפֵי תְּאוּרָה כְּבֵדִים נוֹרָא חַם וּבָא לָמוּת. פִּתְאֹם הֶחָבֵר שֶׁלִּי מִסְתּוֹבֵב אֵלַי וְצוֹרֵחַ שֶׁתַּעַל