נָנָה נָעִימָה. שָׁפְכָה סֹלֶת לְתוֹךְ קַעֲרַת הַפַּח. פִּזְּרָה בָּהָרָט, וּלְפִי הָאֶצְבָּעוֹת מָדְדָה מַיִם מֵהַבֶּרֶז. מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים בִּשְׁכוּנַת שַׁעֲרִיָּה
מִישֶׁהוּ רָצַע אוֹתְךָ בְּעֵדֶן הַבָּשָׂר, בִּמְתִינוּת שֶׁל אֶקְדַּח חוֹרִים לֹא הֵנַדְתָּ אַף כְּשֶׁמִּשְׁטֶרֶת הַהֲגִירָה בָּדְקָה אֶת תֹּקֶף רִשְׁיוֹן הַשְּׁהִיָּה נַחֲלַת
אל הרחמים הפסקתי ארוחה לבשתי זית שרכתי נעליים ובאתי לצאת. אדון הסליחות שוכן המרומים עננו ופחד יצחק חוס ורחם עלינו
