אבל אין אומץ לגשת ולדבר אִתה
מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת? לְהַפְעִיל אֶת הַגּוּף. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר מִישֶׁהִי שֶׁמּוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי. הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בַּבַּיִת, הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּלִי חֻלְצָה וְנִסִּיתִי לְתָאֵר