לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח. בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי מִסְתּוֹבֵב רוֹצֵחַ, יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר נָעִים, הוּא אֶחָד שֶׁקּוֹרֵא סְפָרִים, אוֹהֵב קוֹלְנוֹעַ, מְטַיֵּל בְּעָרִים רוֹמַנְטִיּוֹת, מְחַפֵּשׂ אוֹתִי

הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת תָּפְסָה אוֹתִי עַל חַם זוֹרֵק תַּפּוּחַ מֵהַחַלּוֹן. הַמִּלִּים "אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב?" נִתְקְעוּ לָהּ בַּגָּרוֹן. מִתּוֹךְ הֶעָשָׁן שֶׁנִּפְלַט בְּאִטִּיּוּת מִפִּיהָ

גַּם אִם כַּדּוּר הָאָרֶץ יֵחָרֵב נִמְצָא קְצָת מַיִם לַעֲשׂוֹתָם יָם. לִשְׁמֹעַ שׁוּב אֶת הַגַּלִּים מְתוֹפְפִים עַל סִירַת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה. מָה אֲנִי זוֹכֵר מִכָּל זֶה? אֵיךְ