שְׁנֵי חֲדָרִים בִּפְלוֹרֶנְטִין: אֲנִי וְאַתְּ. הַמִּטְבָּח צַר לְהָכִיל, הַסָּלוֹן הוֹלֵךְ רָכִיל; תֵּבָה גְּדוֹלָה וְדֹאַר בָּהּ מְעַט. אַתְּ וַאֲנִי מוּל הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת: שְׁנֵי סַכִּינִים, שְׁנֵי מַזְלְגוֹת;

הִתְפַּשְּׁטָה בְּמִטָּתִי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנִי לְבַד מְאֹד. אֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה לִי כֹּחַ לְהַחְלִיף מַצָּעִים, לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר, לְהֵישִׁיר מַבָּט לָאִישׁ שֶׁצָּמַח פֶּרֶא בַּמַּרְאָה. וְלֹא הָיָה