הפואמה האינפנטילית לענת ישראלי, שהיא אמי 1-. מַדּוּעַ כְּשֶׁהִכִּירוּ הוּא בָּכָה מִגַּעֲגוּעַ לְיַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה? כִּי הִיא הָיְתָה בָּאָרֶץ. כִּי הוּא לֹא. דִּירָה קְטַנָּה מוּל כָּל פַּנְתֵּאוֹנֵי המשך »
בהקשר של חייךָ כאן (קפאין) לְצַעֲרֵנוּ אַתָּה אָדָם שֶׁצָּרִיךְ קָפֶה וְלֹא רַק בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל חַיֶּיךָ כָּאן. נִזְקַקְתָּ כְּדֵי לָשֶׁבֶת שָׁקֵט בַּנּוֹף מוּל הַנּוֹף בַּחֹרֶשׁ מֵעַל הָאֲגַם לָשֶׁבֶת שָׁקֵט לְהִתְנַדֵּף הָלֹךְ המשך »