הָאֲוִיר מֵעָל יְרוּשָׁלַיִם רְווּי תְּפִלּוֹת וַחֲלוֹמוֹת כְּמוֹ הָאֲוִיר מָעַל לְעָרֵי תַּעֲשִׂיָּה כְּבֵדָה. קָשֶׁה לִנְשֹׁם. וּמִזְּמַן לִזְמַן מַגִּיעַ מִשְׁלוֹחַ חָדָשׁ שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה וְהַבָּתִּים וְהַמִּגְדָּלִים הֵם חָמְרֵי

 לַוִּי אוֹתִי לִנְמֵל תְּעוּפָה. אֲנִי לֹא עָף, אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ, אֲנִי לֹא עוֹזֵב. אֲבָל, לַוִּי אוֹתִי אֶל מָטוֹס לָבָן בֵּין עַרְפִלֵּי עֲצֵי זֵיתִים,   אִמְרִי

וְדַיֶּלֶת אָמְרָה לְכַבּוֹת כָּל חָמְרֵי הָעִשּׁוּן, וְלֹא פֵּרְטָה, סִיגָרִיָה, סִיגָר אוֹ מִקְטֶרֶת. וְעָנִיתִי לָהּ בְּלִבִּי: יֵשׁ לָךְ חָמְרֵי אַהֲבָה יָפִים, וְגַם אֲנִי לֹא פֵּרַטְתִּי.