נָא לְהַבִּיט לְאָחוֹר, לְהִמָּנַע מִלְּשׁוֹן רַבִּים, לְהַכִּיר בִּמְבוּכַת הַגּוּף, לְהִמָּנַע מִלִּגְנֹב מַבָּטִים, לְהִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹת הַמַּצִּיל, חָל אִסּוּר חָמוּר עַל אַהֲבָה בְּכָל שִׁטְחֵי הַקַּנְיוֹן — הַיֶּלֶד

הִנֵּה אֲנִי מַתְחִיל בִּפְעֻלּוֹת הַחְסָרָה הָאָפְיָנִיּוֹת לִי בְּמַצַּב חֵרוּם. רֵאשִׁית, מֵסִיר יְמֵי עֲבוֹדָה, לְאַחַר מִכֵּן הֶרְגֵּלִים, אֲנִי אוֹסֵף אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ וּמְפַזֵּר בָּאֲוִיר, מִתְקַשֵּׁר

כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה אַזְעָקָה, כְּשֶׁהָאוֹר הַגָּדוֹל, כְּשֶׁצָּעַקְנוּ, כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הֶעָנָף, כְּשֶׁהָאֹכֶל הִתְקָרֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵיפֹה הָיִיתָ כְּשֶׁנְּתִיבֵי אַיָּלוֹן הוּצְפוּ, כְּשֶׁוִּתַּרְנוּ עַל כּוֹחַ מְשִׁיכָה, הִתְנַחַלְנוּ בְּתוֹךְ רִבּוּעֵי שִׁכְחָה כְּחֻלִּים,

בַּלֵּילוֹת הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת נְטוּשִׁים פּוֹרְצִים מִכָּל סֶדֶק בַּחֲלוֹמוֹת הָרַאֲוָה עָקוּר הִסְתּוֹבֵב עִם מַפָּה וְסִמֵּן – פֹּה וּפֹה אָז נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי. בְּלִי לָשׁוֹן אָמַרְתָּ שֶׁחַיָּבִים