אָנוּ מַמְרִיאִים, מוֹחִים מֵעָלֵינוּ אֲדָמָה קָשָׁה וּמִתְמַסְּרִים לָרוּחַ. אֵין חָדָשׁ. שֶׁמֶשׁ מְגִיחָה וְנֶעְלֶמֶת מַכְתִּימָה אֶת שׁוּלֵי הָעֲנָנִים, וּבְתוֹכֵנוּ שָׁמַיִם כְּבֵדִים. הַחַיִּים הֵם כִּמְעַט תְּאוּנָה אֲוִירִית

כַּאֲשֶׁר שְׂדֵה הַתְּעוּפָה מְרוֹפֵף אֲחִיזָתוֹ כַּאֲשֶׁר הַמִּזְוָדָה מַפְסִיקָה לְהָבִין וּמִתְרַחֶקֶת כַּאֲשֶׁר הַנָּתִיב מֵסִיר פַּסֵי אַחֲרָיוּת כַּאֲשֶׁר הַגַּלְגַּלִים נִשְׁאָפִים לַבֶּטֶן וּמִתְהַפְּכִים כַּאֲשֶׁר יָדַי חַמְסוֹת בְּצִדֵּי הַגּוּף

לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ חֲלָלִית, בְּלִי כֹּחַ כְּבִידָה. בְּלִי כֹּחַ לָעוּף, לָעוּף, לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף כְּמוֹ מָטוֹס בְּרַעַשׁ עַל קוֹלִי. כְּמוֹ מַסּוֹק לִמְּדוּ אוֹתְךָ לַעֲלוֹת

לוּ לְפָחוֹת הָיָה מִגְדָּל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. לוּחַ טִיסוֹת שֶׁיַּרְגִיע, בְּקָּרוֹב הַהַמְרָאָה מַסֵּכוֹת חַמְצָן בִּנְּחִיתוֹת הָאֹנֶס חִצִּים זוֹהֲרִים לַיְּצִיאָה הַקְּרוֹבָה   וְלֹא רַק הַלֵּב הַזֶּה הַמְהוּסָס