הַלַּיְלָה יִתָּכֵן אֵד כָּבֵד מֵעַל מִישׁוֹר הַחוֹף וְהַשְּׁפֵלָה. בָּרְחוֹב הַצַּר, מַרְאוֹת הַצַּד מְקֻפָּלוֹת אֶל תּוֹךְ

עָמוֹק בַּלַּיְלָה, אֲנִי מְצוֹתֵת לַעֲצֵי הַתָּמָר שֶׁעַל אִי-הַתְּנוּעָה. אֶצְבָּעוֹת הַסַנְסַנִים מַרְפּוֹת אֲחִיזָתָן וְשׁוֹמְטוֹת תְּמָרִים אֶל הַכְּבִישׁ, אֶל מִכְלוֹל הָאֵבָרִים הַמְּמֻנָּעִים שֶׁל תְּנוּעַת הבֹּקֶר. דִּמְמָת פְּגִיעַת

  חַכִּי עַל אַחַד הָאִיִּים בְּנָהָר המֶקוֹנְג, זֶה עִנְיָן שֶׁל יוֹם עַד שֶׁאַגִּיעַ.   בֵּינְתַיִם אַל תַּעֲשִׂי דָּבָר אוֹ תַּעֲשִׂי דָּבָר, שאַחַר כָּךְ תִּרְצִי לַעֲשׂוֹת