שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לַטַּיָּס רַב הַפַּעֲלוּלִים שֶׁהָיָה מֵקִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ בַּשְּׁלַבִּים הַמֻּקְדָּמִים לְעֵינֵי אָבִיו, שֶׁהִמְתִּין בִּקְצֵה הַמַּסְלוּל וְלַאֲהוּבָתוֹ הַמְּיֻזַּעַת מֵעַל סִיר הַבָּשָׂר כֻּלָּהּ סֹמֶק וְרִכּוּז, בְּצִפִּיָּה

רָאִיתִי בַּשִּׁעוּר לְאַנְגְּלִית אֶת חָזוּת הַכֹּל מוֹרָה עִם תַּלְתַּלֵּי זָהָב עָמְדָה עֲמִידַת פֶּתַע וּמְזִמָּתָהּ – אַנְסִין                                                                                אָחַזְנוּ עֶפְרוֹנוֹת בְּיָדֵינוּ וּשְׂפָתֵינוּ מְמַלְמְלוֹת שְׁבוּ נָא בְּפִינוּ לְדַקָּה