שֶׁלֹּא יִדְפֹק אוֹתִי הַלֵּב בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, שֶׁלֹּא אַכְאִיב לְאִישׁ וְלֹא אֶכְאַב, שֶׁיִּהְיֶה חָלָב וְלֶחֶם טָרִי, טִפַּת אוֹר, מְעַט מַיִם. שֶׁכָּל הַמַּכְשִׁירִים יִפְעֲלוּ, שֶׁכָּל הַתָּכְנִיּוֹת יַעֲלוּ,

כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בָּאֲפֵלָה, שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה. לֹא אַכִּישׁ, לֹא אַשִּׁיל אֶת עוֹרִי, לֹא אָבוֹא בִּזְחִילָה, הַבְּדִידוּת הָאֲרֻכָּה

עַל הַדֶּלֶת נִכְתֹּב: "כָּאן גָּרִים" וּנְחַכֶּה לָאֹשֶׁר. עוֹד מְעַט יִתְפַּתֶּה וְנִסְגֹּר עָלָיו כְּמוֹ מַלְכֹּדֶת גְּדוֹלָה.