עֲרָפֶל כְּבֶטוֹן. הַמַּרְאוֹת, כִּקְלָפִים נִשְׁלָפִים, מִסְתַּכְסְכִים בּוֹ בְּכָל צַעַד. בְּעִצּוּמוֹ פִּתְאֹם זְרָדִים דַּקִּים עוֹלִים מִגֶּזַע, מִתְפַּשְּׁטִים בְּגוּף הַשֶּׁמֶש כְּמִתּוֹךְ אֲבִי-עוֹרְקִים שְׁמֵימִי וְעִנְבָּלֵי לִבְלוּב זְעִירִים מוֹצְאִים

הִנֵּה אֲנִי – מֵנִיד רֹאשׁוֹ דַּרְדָּר כָּחֹל. הִנֵּה אֲנִי – חַלּוּק נַחַל גָּדוֹל מַטְמִיעַ בְּיָדִי מַגָּע הִנֵּה אֲנִי – מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵעַל רֹאשִׁי עָנָף צָעִיר, קָצֵהוּ

שְׁלֹשָׁה זְבוּבוֹנִים חָגִים בַּחֲלַל הַחֶדֶר, עֲצוּמֵי עֵינַיִם, מִן הַסְּתָם, מֵעֹנֶג. בְּקְצוֹת עַנְפֵי הַפִיקוּס עָלִים בְּהִירִים מִתְנוֹדְדִים בְּעַרְסַל הָרוּחַ. וּמֵעֵבֶר לָהֶם, בַּמִּרְפֶּסֶת מִמּוּל, אֵם רוֹכֶנֶת אֶל

חַוָּה, אָדָם וּפָרָתָם שָׁבִים מִן הַמִּרְעֶה. וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל נָקוּב, שׁוֹקֵעַ "אִמָּא" וּבְאַחַת עָקַרְתִּי עַצְמִי מֵחֲלוֹם לֶאֱחֹז בְּבִתִּי הַנֶּחְטֶפֶת וְאָז יָדַעְתִּי כִּי הָיְתָה זוֹ קְרִיאָתִי

יְרִיעַת הַזְּמַן, זְרוּיַת אֲבַק הַכּוֹכָבִים, אֵינָהּ מַתִּירָה לִי לִרְאוֹת אֶת שׁוּלֶיהָ. עַל כֵּן אֶעֱצֹם עֵינַיִם וְאֶשְׁקַע אֶל אֶפֶס מִשְׁקָלוֹ שֶׁל הָרֶגַע. וְהוּא הָרֶה אוֹתִי בְּרֹךְ