כֻּלָּנוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, אַרְצִיִּים וְרוֹצִים לְנַעֵר אֶת הֶעָפָר. אַתְּ תָּמִיד הָיִית אַחֶרֶת, קַלָּה וּנְכוֹנָה לְהִסְתַּעֵר. רָצִיתִי לָשִׁיר לָךְ נְעִימָה קְטַנָּה, שֶׁתִּגְרֹם לָךְ לְהַרְגִּישׁ

אֲנִי עֲרוּכָה לָאֶתְגָּרִים שֶׁאַתְּ מְזַמֶּנֶת מַכִּירָה אֶת הַקּוֹל הַזֶּה שֶׁמְּיַבֵּשׁ לִי אֶת הַגָּרוֹן, אֶת אֲוִירַת הֶעָצוּב לִי בַּלֵּב שֶׁפּוֹלֶשֶׁת לְכָל מָקוֹם. כְּמוֹ הוּרִיקָן אַתְּ מַגִּיעָה,

כָּל הַכָּבוֹד! יָלַדְתְּ מִפְלֶצֶת. הִנֵּה הִיא עוֹשָׂה צְעָדִים רִאשׁוֹנִים, הִנֵּה הִיא מַשְׁמִידָה אֶת הָעוֹלָם: רוֹמֶסֶת אֶת הַלֶּבֶּנִיָּה וּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַשְּׁנִיָּה לוֹעֶסֶת אֶת אֲרֻבּוֹת חֶבְרַת חַשְׁמַל