הֲשָׁכַחְתִּי תְּרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כְּדִין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהָעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.   מָה בֵּינִי- הַשְּׁקֵטָה- וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם וְנִלְהָב? אֵיךְ

תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה, עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה, וּבַלֵּב – אשֶׁר שָׁלֵו.   חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת, לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל, לֹא צָרִיךְ לַעֲנוֹת

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנָּךְ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִדְמִי וּמֵעַל לְזַמֵּן מְצַוֶה בְּרָכָה?   תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּהּ

  יַד אָבִיב בְּקֶשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב: וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.   הֵן תָּבִין:

לִנְעֹץ בְּאַפְּלָהּ עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת, לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַּעְגּוּעִים. וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים, וּלְפַלֵּל לַנֵּס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –   וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין

בְּלֹא נִיב, בְּלִי נוֹעַ, רֶגַע אֶחָד אֲרֹךְ, לְחוּצָה אֵלֶיךָ בְּעַרְבֵי רַחֲמִים וְרֹךְ –   אֵדַע מַרְגּוֹעַ שֶׁל הָלַךְ מַכַּת-שָׁרָב הַיּוֹשֵׁב לָנוּחַ בְּצֵל הַיַּעַר הָעָב.