יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּנְגְּנוֹן הַהֶרֶס מְתַקְתֵּק אֶצְלִי וְהִדְהוּדוֹ בּוֹקֵעַ מִגּוּפֵךְ. יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁאַהֲבָה שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת פֹּה גּוֹאָה אֶל כִּלְיּוֹנָה כִּי כָּךְ מִסְתּוֹבְבִים חַיִּים וּבִלְעֲדֵי תִּקְתּוּק הַקֵּץ הָיָה

אֲנִי נִפְרַד מִכֶּם הִגִּיעַ הַזְּמַן אֵלֵךְ אֶל עַצְמִי בְּיוֹדְעִי שֶׁעַצְמִי הוּא בִּלְתִּי נוֹדָע מֵרֶגַע אֶחָד לָרֶגַע הַבָּא. אַשְׁאִיר אֶצְלְכֶם אֶת כָּל מִטְעָנִי אֵצֵא וְדַרְכִּי תִּפָּרֵשׂ

וְעָמַד הָעֵץ לְבַדּוֹ וּבָא הָרוּחַ וְחִבֵּק אוֹתוֹ בָּא הַגֶּשֶׁם וְחִבֵּק אֶת הָרוּחַ מְחַבֵּק אֶת הָעֵץ הָאֲדָמָה חִבְּקָה אוֹתוֹ וְעֵינַי מְחַבְּקוֹת אוֹתָם בַּמַּבָּט וְאַתֶּם הַמַּבִּיטִים מְחַבְּקִים