מכתב ליונה וולך
אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַלַּיְלָה בּוֹ הִצַּעְתְּ שֶׁנִּכְתֹּב הִמְנוֹן לְתִזְמֹרֶת בֵּית הַזּוֹנוֹת שֶׁל פַאנִי הִיל. "נָשִׁים", הִתְחַלְתִּי, "צַחְצַחְנָה אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת". "גְּבָרִים", הוֹסַפְתְּ, "הִכּוֹנוּ לַתְּקִיעָה". "עַכְשָׁו",
אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַלַּיְלָה בּוֹ הִצַּעְתְּ שֶׁנִּכְתֹּב הִמְנוֹן לְתִזְמֹרֶת בֵּית הַזּוֹנוֹת שֶׁל פַאנִי הִיל. "נָשִׁים", הִתְחַלְתִּי, "צַחְצַחְנָה אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת". "גְּבָרִים", הוֹסַפְתְּ, "הִכּוֹנוּ לַתְּקִיעָה". "עַכְשָׁו",
הַפַּרְפַּר שֶׁהִתְרַחֵב וְהִתְכַּוֵּץ בְּאָקוֹרְדְּיוֹן הַטַּנְגּוֹ וְשָׁתָה מִצּוּף הַפֶּרַח שֶׁכִּמְעַט נָבַל בָּאֲגַרְטָל, הֵחֵל לְרַחֵף בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה מֵעַל רֹאשׁוֹ הַמֻּשְׁפָּל שֶׁל דֶּשֶׁא יָרֹק, בָּז לַחֹק, חַף מֵחֵטְא
הָאֲדָמָה רָתְחָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם שֶׁצָּעֲדוּ לְבֵית הַסֵּפֶר. עַל הָעֵצִים שֶׁלֹּא צָמְחוּ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ דִּמְיַנְתִּי עָלִים בּוֹעֲרִים, וְצִפּוֹרִים חַדּוֹת מַקּוֹר, שֶׁדִּגְמְנוּ אֶת הַצְּעָקָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אַרְצוֹת
