מִתְרוֹקֵן וְהוֹלֵךְ הַמִּכְרֶה הַמֻּכָּר: מְקֻשָּׁתִים בַּיְּעָרוֹת אֶל שֵׁישׁ הַיָּרֵחַ תַּחַת תַּפּוּזֵי דָּם בַּפַּרְדֵּסִים, נֶאֱנָחִים (נְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת לְלֹא יַעַד הֵן מֶדְיוּם) מִתְרוֹקֵן וְהוֹלֵךְ הַמִּכְרֶה הַקָּדוֹשׁ, מֵחַיֵּי

כֻּלָּנוּ כָּאן בַּהֲפָקָה דַּלָּה, נִכְנָסִים יוֹצְאִים נִכְנָסִים, מַחֲלִיפִים תַּפְקִידִים, יְצוּרֵי פֶּלֶא מֻרְכָּבִים שׁוֹכְחִים חֲצָאֵי תִּלְבּוֹשׁוֹת וּמְמַהֲרִים אֶל הַמַּעֲרָכָה שֶׁלָּנוּ, עוֹשִׂים אֶת הַנּוֹן פִינִיטוֹ וּמִישֶׁהִי עַל

אַל תִּדְאֲגִי, אֲנִי לֹא לְבַדִּי, לְכָל מָקוֹם אֲנִי לוֹקֵחַ עִמִּי אֶת מִסְדַּר הַמֵּתִים, מְאֻזָּן עַל שַׂעֲרַת דְּבַשׁ יְקָרָה שֶׁרְחוֹקָה עַד אֵינְסוֹף עוֹד צוֹמַחַת וּמַלְבִּינָה. קָרָאתִי

פַּחְדָן עָלוּב פָּתַחְתִּי אֶת הָעִתּוֹן וְשׁוּב דִּבַּרְתָּ מִתּוֹךְ הַפֶּה שֶׁלִּי בְּלִי רְשׁוּת, מָה אַתָּה מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַפֶּה שֶׁלִּי. קוֹרֵא לִי, כּוֹתֵב אֶת שְׁמִי וּמַפְנֶה לִי

רָאִיתִי אוֹתְךָ אֶתְמוֹל מְחַכֶּה לִי וְגַבְּךָ אֶל הַכְּבִישׁ, הָלַכְתִּי שַׁבְתִּי וְלֹא נִגַּשְׁתִּי. אֵינִי יוֹדַעַת אִם לָחֲשׁוּ לְךָ הַסִּבָּה. אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהֶעֱנַקְתָּ לִי בְּגַבְּךָ,

מוּזִיקָה נַעֲשֵׂית מֵהָאֲוִיר אַתָּה יוֹדֵעַ, זֶה הָאֲוִיר שָׁר מִפֶּה בִּלְתִּי נִרְאֶה. בָּאֲדָמָה כְּבָר צָפוּף וְחוֹלֶה וְאָבֵל וּכְבָר אֵין הֵד אֲפִלּוּ בַּהֵיכָלוֹת אֲפִלּוּ בַּמְּעָרוֹת, אֲבָל הָאֲוִיר