הוֹרַי קָרְאוּ לִי תּוֹם, כְּפִי שֶׁאוֹטוֹבּוּס נִקְרָא עַל שֵׁם הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה בַּקַּו.   אֲנִי קַו מְאַסֵּף אֶל עַצְמִי – כְּשֶׁאַגִּיעַ אֶהְיֶה כְּבָר אַחֵר, כְּמוֹ מוֹדָעָה

אָדָם מְיַדֶּה אֶת תּוֹכוֹ אֶל הַחוּץ וְרוֹאֶה אֶת קְרָבָיו בַּכֹּל.   הַנֶּפֶשׁ הִיא סוֹנָאר – מַשְׁדֵּר שֶׁל מִלִּים וְצִפִּיָּה לְהֵד.  

  בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הַמִּלִּים הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי כְּמוֹ יְלָלָה מִפִּי הַתַּן.   בַּבֹּקֶר מָצָאתִי אוֹתָן קְטַנּוֹת עַל הַדַּף וַאֲנִי כְּמוֹתָן.