תִּכְתֹּב אוֹתָנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים כֹּותֵב, כּוֹתֵב תִּזְכֹּר  אוֹתָנוּ כְּמוֹ אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה זוֹכֵר, זוֹכֵר אַל תַּחְזֹר סְתָם עַל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי חוֹזֵר, חוֹזֵר.

אֲנִי רוֹצה תָּמִיד עֵינַיִם בַּגַּב בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹרֶטֶת עַל הַלּוּחַ לרְאות   שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה זוּגוֹת עֵינַיִם נוֹשְׂאוֹת תְּפִלָּה לַהַפְסָקָה וְזוּג עֵינַיִם אֶחָד מִתְפַּלֵּל רַק שֶׁלֹּא

שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד בְּאוֹגוּסְט אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְֹרֵה לַהַט הַמִּדְרָכוֹת נִמְהַל בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים וְאוּלַי אַף תַּשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה רַגְלַיִם קְצָרוֹת מִתְהַפְּכוֹת בַּמִּטּוֹת קוֹל

הֶעָרָה כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת: לְהַתְחִיל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְכָךְ יָד בְּיָד לְסַדֵּר אֶת הַתֹּהוּ לִבְרֹא אֶת עוֹלָמֵנוּ.    

אֵינֶנִּי כּוֹתֶבֶת לְכָל מָאן דְּבָעֵי וְהַנִּמְעָן אֵינוֹ הַיְּקוּם הַמִּתְחוֹלֵל מוּל עֵינֵינוּ הַמִּלִּים מִתְקַפְּלוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ מְנִיעוֹת גַּלְגַּל בְּתוֹךְ גַּלְגַּל וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי