"…וְקֶשֶׁר זֶה צָרִיךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם לְלָמְדוֹ  וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ צוּרָתוֹ בִּכְתָב אֶלָּא בִּרְאִיַּת עַיִן "                (רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ג', י"ג)   רְאֵה

שֵׁנָה תְּלוּשַׁת עַפְעַפַּיִם. שְׁנַת הַזְּאֵבִים הַזּוֹרְדִים סְבִיב מִטָּתֵנוּ וְנִבְלוֹת הַכְּבָשִׂים נִגָּרוֹת מִשִּׁנֵּיהֶם.   שֵׁנָה לְלֹא גַּלְעִין הַנַּחַת שֶׁאִתָּךְ, טְרוּפַת חֲלוֹמוֹת עֲמוּסֵי עֲלִילוֹת וְאֵיפֹה אַתְּ שֶׁתָּאִירִי

  שְׁנוֹתַי הָיוּ מְעֻבָּרוֹת מֵאֲדָרִים עַד בֵּין שִׁנַּי, וְהֶחֳרָפִים סֵרְקוּ בִּי קֹר שֶׁמָּטָר לֹא הֵפִיג.   אַתְּ הִכְרַזְתְּ "נִיסָן!" בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁעוֹד לֹא נִגְמַר עָלָיו

אֱלֹהַי, קַו הָרָקִיעַ הַמֻּפְשָׁט שֶׁבֵּין הַכֹּל לְלֹא-כְלוּם, צְלֹם בִּי צַלְמְךָ שֶׁיָּמוּת בִּי הַחַיִץ וְאֶרְאֶה בִּרְסִיס חֶרֶס מְטִיל זָהָב וּבִמְטִיל זָהָב אֶת הַמִּשְׁתַּקֵּף בּוֹ.   שֶׁאַתְמִיר