אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, אֲנַחְנוּ כְּבָר אוֹהֲבִים מְאֹד אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְהַחַיִּים נוֹחִים, אַתָּה עוֹנֶה וְנוֹגֵעַ, וְהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּךָ מַחֲלִיקוֹת אֶל מִתַּחַת לָעוֹר, אֶל פְּנִים כְּלֵי הַדָּם, עוֹצְרוֹת

אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לְךָ דְּבָרִים יָפִים, סְפָרִים, תְּמוּנָה, עָנָף שֶׁל רוֹזְמָרִין. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְהִשָּׁאֵר לִישֹׁן עַל הַסַּפָּה, קוֹנָה לְךָ קֻפְסַת סִיגַרְיוֹת, חוֹלֶקֶת אִתְּךָ אֵשׁ, חֻלְצָה,

לָתֵת לַשֶּׁמֶשׁ לְלַטֵּף אֶת הָעוֹר הַמְקֻלָּף בִּזְהִירוּת. הַנְּשָׁלִים עוֹד עֲלוּלִים לִלְבּשׁ צוּרָה שֶׁל פַּחַד בִּשְׂדֵה הַחַרְדָּלִים. לַחֲזֹר לִטְבֹּל בַּנְּחָלִים, לְהִזָּכֵר הֵם זֶרֶם לֹא מִצְבּוֹר שֶׁל

הַזְּמַן הוּא נָחָשׁ הַמִּתְפַּתֵּל עַל זְרוֹעִי, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְפַּתָּה לָדַעַת דָּבָר בִּמְדֻיָּק. אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עַל מַקֵּל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל התַחְּושּׁות אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי מָתַי (גַּלְגַּלֵּי