שָׁמַעְתִּי צְעָקָה. בְּהֶחְלֵט שָׁמַעְתִּי צְעָקָה. אֲבָל הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת. וְלֹא הָיְתָה לִי שְׁהוּת לְפַעְנֵחַ אֶת הַצְּעָקָה. גַּם לֹא יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא, וּמִשֶּׁבָּאָה – לֹא

זֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם אִישׁ לֹא צִלְצֵל וְאִישׁ לֹא קָרָא בִּשְׁמִי. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בַּמַּאֲרָב וְצֵל הָלַךְ וְקָרַב וְ הִ תְ אָ רֵ ךְ