הַכִּנֶּרֶת מִתְעוֹרֶרֶת לְאַט מֻנַּחַת בְּעַרְפִלִּים. נִמְתַּחַת בְּאַגָּנָהּ מֵאֲפוֹר לִסְגֻלִּים וּכְחֻלִּים. גְּבָעוֹת חָפְשִׁיּוֹת וְעֵצִים יְפֵי צַמֶּרֶת, חַיִּים בְּנִיחוּתָא עַל הַנּוֹף. צִיּוּץ צִפֳּרִים רִאשׁוֹנוֹת לְתִזְכֹּרֶת: הַכֹּל יִתָּכֵן.

לָשִׂים נַפְשֵׁךְ בְּכַפֵּךְ וְלָצֵאת אֶל הָרְחוֹב. מוּכָנָה לְהֵעָלֵב, לָלֶכֶת שׁוֹלָל, לְהִשָּׂרֵט מִמַּה עֵֶּׁינַיִךְ רוֹאוֹת. ש זִכְרִי לְהַקְשִׁיחַ אֶת הַבֶּטֶן לְיַד מִי שֶׁבְּדִידוּתוֹ מִזְדַּעֶקֶת וּבַכְּבִישׁ בִּזְמַן

הַכֹּל בְּסֵדֶר הַמָּרַק עַל הָאֵשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה בַּחַלּוֹן. הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַכְּבִיסָה מִתְהַפֶּכֶת הַבָּנוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר, הַתִּינֹקֶת בַּמָּעוֹן. הַכֹּל בְּסֵדֶר, זוֹ לֹא אַזְעָקָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת רַק

חָיִינוּ כְּמוֹ פְּרָחִים. חַרְצִיּוֹת יְתָאֲרוּ זֹאת נָכוֹן. בַּמַּיִם שֶׁנִּתְּנוּ בָּאֲדָמָה הַקַּיֶּמֶת תַּחַת שִׁלְטוֹן הָרוּחוֹת. פָּרַחְנוּ כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ הַפְּתוּחָה מְנַסִּים לְהַרְחִיק מֵעֵבֶר לַשְּׁבִיל אֲבָל נִשְׁאָרִים בַּמָּקוֹם.

אֲנִי שׂוֹנֵאת לְקַפֵּל אֶת הַפְּרָחִים הַנְּבוּלִים לִשְׁבֹּר אֶת הַגִּבְעוֹל הַמִּתְעַקֵּשׁ וְלִזרְקֹ אֲבָל גַּם זֶה אִמּוּן לְיוֹם שֶׁיָּבוֹא. כְּמוֹ הַבָּלוֹנִים הָרְפוּיִים כְּשֶׁיּוֹם הַהֻלֶּדֶת מִזְדַּקֵּן מִתְגּוֹלְלִים עַל