פָּגַשְׁתִּי נַעֲרָה אַחַת שֶׁאֵינִי מַכִּיר מִשּׁוּם מָקוֹם אֲבָל כְּשֶׁכָּל זֶה יִגָּמֵר, אָשׁוּב אֵלָיו כְּדֵי לָתֵת לָהּ אֶת כָּל הַפְּרָחִים הָאֲדֻמִּים שֶׁרָצִיתִי לֶאֱסֹף בַּדֶּרֶךְ

בַּמָּקוֹם בּוֹ נֶעְלַמְתְּ, חִכְּתָה עֲרֵמַת מִכְתָּבִים לַחִטּוּט, עֲנַף רָמוֹן לְמַשַּׁב רוּחַ, עָנָן לִפְצִיעַת הַגֶּשֶׁם. אַתְּ יוֹדַעַת, יַלְדָּה, אַתְּ נִשְׁאֶרֶת תָּמִיד מִלּוֹת פְּתִיחָה שֶׁל אִגֶּרֶת, תְּמוּנָה

כָּל הָאֲהָבוֹת אַחֲרַיִךְ (וְהָיוּ אֲהָבוֹת אַחֲרַיִךְ, הָיוּ רְמָזִים מְעֻנָּנִים, אִי סֵדֶר בַּכּוֹכָבִים וְנוֹכְחוּת רַשְׁלָנִית שֶׁל הַיָּרֵחַ, הַרְבֵּה זְמַן וְהִזְדַּמְּנֻיּוֹת – בְּעֶצֶם, כָּל הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת). תַּחֲלִיף, אֲנִי

כַּמָּה מִלִּים. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִכְנָס לָעֲסָקִים. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַחֲלִיף אֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּמִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן. כַּמָּה מִלִּים לִפְנֵי שֶׁלְּחִיצַת הַיָּד שֶׁלִּי תִּהְיֶה חֲגִיגִית,