הַחַיִּים, הוֹד רוֹמְמוּתֵךְ, הֵם כְּאֵב. מִי שֶׁאוֹמֵר דָּבָר אַחֵר, מוֹכֵר מַשֶּׁהוּ: בֵּיצֵי דָּגִים, אֶצְבְּעוֹת מַרְצִיפָּן, כְּפָפוֹת לִסְעוּדָה בַּגָּן – הָאַהֲבָה, יוֹר הַיְנֶס, הִיא עָשָׁן: הַפִּירָט

מִתּוֹךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ שֶׁל הָעִבְרִית, חָלַמְתִּי מְדַבְּרִים עִבְרִית וַאֲנִי אֵינִי מְבִינָה וְעָמַדְתִּי מִחוּץ לָעִבְרִית וְהָעִבְרִית קִינָה מְשֻׁנָּה בְּפִי חֲלוּמִים, צְרִימוֹת וּצְלִילִים סְתוּמִים וְלֹא