כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת כַּף יָד אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִתְרַחֵק זֶה מִזֶּה רַק עַד גְּבוּל מְסֻיָּם. לַעֲמֹד צְמוּדִים דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ מַאֲמָץ לֹא טִבְעִי. כָּל אַחַת מְכוּרָה לַהֶרְגֵּלִים שֶׁלָּהּ,

בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְהַצְמִיד אֶת הָאֹזֶן הֵיטֵב אֶל הַבַּיִת כְּאִלּוּ הָיָה קוֹנְכִיָּה, לִשְׁמֹעַ אֶת הָרָהִיטִים מְדַבְּרִים, חוֹרְקִים, מִתְאוֹנְנִים – הַמִּטָּה, הַמְּקָרֵר, אֲרוֹן הַבְּגָדִים, שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה וְהַכִּסֵּא.

חַיֵּינוּ מַפָּץ גָּדוֹל. אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה, הַמִּרְוָחִים בֵּינֵינוּ הוֹלְכִים וּגְדֵלִים. אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַתְּנוּפָה, אֶת הַהִתְפַּשְּׁטוּת: מִי שֶׁנּוֹלָדִים נִדְחָקִים בֵּינֵינוּ, מִי שֶׁמֵּתִים מוֹתְחִים