לֹא כָּל הַשִּׁירִים חַיָּבִים לְדַבֵּר. יֵשׁ גַּם כָּאֵלֶּה בְּלִי שִׁנַּיִם וּבְלִי לָשׁוֹן. יֵשׁ זִמְזוּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא.
חַיֵּי הַטַּבַּסְקוֹ צוֹרְבִים אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק. לְהַזְלִיף זֶה לְצַפּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה שֶׁשְּׂרֵפָה תִּפְרֹץ אוֹ לְפָחוֹת שֶׁהַתַּבְשִׁיל יַסְמִיק שֶׁהַדֶּלֶת תִּפָּתַח אוֹ לְפָחוֹת תִּסָּגֵר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הָעִיר וְלָקַחְתִּי רַכֶּבֶת הַבַּיְתָה. כַּמָּה רַכָּבוֹת לָקַחְתִּי מִמֶּנִּי כַּמָּה מְנוּחוֹת צָהֳרֵי תֵּל־אָבִיב נָתַתִּי לְעַצְמִי. הָעִיר הַזֹּאת גְּדוֹלָה, צַלְּחוֹתֶיהָ לַוְיָן וּדְוָדֶיהָ שֶׁמֶשׁ.
