שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל הַתֵּבָה עֶרֶב הַמַּבּוּל שֶׁכִּסָּה אֶת עוֹלָמֵךְ: דָּבָר וְהִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר, הַנִּגְלֶה וְגִלּוּיוֹ בַּנִּסְתָּר, אִישׁ וּכְפִילוֹ, חַדְרֵךְ וְהֶעְתֵּקוֹ הַמְּדֻיָּק, הַחִוֵּר, יוֹם בְּיוֹמוֹ

“מָה אֲנִי יַגִּיד לְךָ? זֶה שֶׁאֲנִי יָשַׁנְתִּי בַּבַּיִת שֶׁלִּי וְפִּתְאוֹם בָּאִים, לוֹקְחִים אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה וְבַּבֹּקֶר אֲנִי רוֹאָה שֶׁאֲנִי בְּבַּיִת אַחֵר? אָה–לָה–לָה–לָה–לָה זֶה לֹא

“מָה אֲנִי יַגִּיד לְךָ אָדָם, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר וְעָשׂוּ כָּאן הַכֹּל כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי כָּאן, הַכֹּל בַּמָּקוֹם, מַמָּשׁ כּוֹמוֹ הַבַּיִת.“ אַתְּ בַּבַּיִת, סָבְתָא,

מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, אַבָּא עָזַב אֶת אִמָּא. אַתְּ הָיִית שָׁם: “מָה אַתְּ בּוֹכָה? עַל גֶּבֶר? אוֹמְרִים אִשָּׁה זֶה כְּמוֹ גַּרְבַּיִם, אָז הַגֶּבֶר, יַא בִּנְתִי, זֶה