א. וּלְאִיּוֹב הַיִּלּוֹד מַה נֹּאמַר: מַזָּל טוֹב, בְּמִלְּעֵיל, קְרָאנוּךָ אִיּוֹב שֶׁאוֹיֵב אַתָּה לַגּוֹמֵל כְּשֵׁם מִשְׁקַל נִצּוֹל כְּשֵׁם מִשְׁקַל יִלּוֹד שֶׁלֹּא שָׁאַלְנוּ אֶת הַנִּצּוֹל אִם הוּא

הַשַּׁחַר יְבָרֶכְכֶם בְּקִיּוּם פָּחוֹת עָצֵל פָּחוֹת נוֹטֶה לְהִתְנַצֵּל יוֹתֵר זֵהֶה לְגֶזַע הַקְּטָלָב: לֹא שְׁרִירִי כִּי אִם סָחוּט כִּי אִם מוּפָז כִּי אִם שָׁזוּף שֶׁגָּח הַזְּמַן

יוֹם אֶחָד עָזַבְתִּי אֶת הַסִּפְרוּת וְעָבַרְתִּי לַמֵּטָא־סִפְרוּת וְהַכֹּל בִּגְלַל רַעַשׁ אַהֲבָה לֹא־מְצִיאוּתִית וְחַד־סִטְרִית שֶׁבִּשְׁמָהּ לֹא הָיְתָה יוֹתֵר סִפְרוּת כִּי בִּשְׁמָהּ בְּלִי כָּל קשִׁי הִסְכַּנְתִּי לִזְרֹק