לֹא אֶת רֵעֲךָ, לֹא אֶת אוֹיִבְךָ, לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁאֵינֶנּוּ, וְשֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה. רַק כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַהֲבָה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ

אִלְמָלֵא הָיוּ בָּעוֹלָם צִפֳּרִים, הָיִינוּ לְמֵדִים תְּעוּפָה מִפַּרְפַּר. וְאִם לֹא מִפַּרְפַּר – מִדְּבוֹרָה. וְאִם לֹא מִדְּבוֹרָה – מִיַּתּוּשׁ. וְאִם לֹא מִיַּתּוּשׁ – מִפְּסַנְתֵּר כָּנָף.

כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַתַּחַשׁ. הַתַּחַשׁ אֵין לוֹ תַּפְקִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא – כָּל תַּפְקִידוֹ לִהְיוֹת בְּתַפְקִיד. בְּאִיֵּי אַנְדָּמָן הָיָה חֹק