אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בֶּחָם וּבַקֹּר, שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, כִּמְעַט נוֹצַר רֹשֶׁם שֶׁל שַׁלְוָה.

אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים אֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד עִם הַשִּׁירִים, חֶלְקָם שִׁירִים שֶׁלִּי וְחֶלְקָם שֶׁל אֲחֵרִים. שִׁירִים שֶׁכָּתְבוּ אֲחֵרִים אֲנִי אוֹהֶבֶת יוֹתֵר. אֲנִי נִשְׁאֶרֶת בְּשֶׁקֶט וּמַחֲנַק הַגָּרוֹן