יָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר. רֹאשֵׁךְ נָח עַל כְּתֵפִי "יֵשׁ לָךְ הַוִיֵ֘ה* כְּחֻלָּה?" שָׁאַלְתְּ "אֶלָא מָה?" הֵשַׁבְתִּי, "וְלָךְ?" "לִי אֵין כְּתֹבֶת", עָנִית, "גַּם שֵׁם אֵין לִי". בַּשָּׁמַיִם עָבַר

אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה? אֵיךְ ליַלֵּד נְשָׁמָה מִתּוֹךְ גּוּף וְיִשָּׁאֵר חַי? אֵיךְ לִתְקֹן נְשָׁמָה בְּרִיאָה, בְּלוּלָה, נְשָׁמָה חוֹלָה? אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בָּהּ, שְׁנֵי רָאשִׁים,

אַתְּ עוֹשָׂה דָּבָר שֶׁאִישׁ אֵינֶנּוּ מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ, אַךְ אֵין לָךְ אֶלָּא לִשְׁלוֹת מִמַּחְשַׁכַּיִךְ אַבְנֵי מִלִּים שֹוֹרְטוֹת עַד שֶׁיַּבְקִיעַ אוֹר.