אֲנִי לְבַד בִּרְחוֹב שָׁקֵט מְנַסֶּה לְיַצֵּב אֶת הַמַּקֵּל מְשֻׁלָּשׁ הַקְּצָווֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי מִנִּינָתִי, נִינָה, לְיוֹם הֻלַּדְתִּי הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. "נִינָה, נִינָה, שְׁמֵךְ כְּמַנְדּוֹלִינָה", אֲנִי כּוֹשֵׁל וְחוֹרֵז, מֵעֵז
לְפָנַי פַּס הוֹלֵךְ וָצַר שָׁחֹר מִתְכַּנֵּס אֵצֶל פָּנָס רָחוֹק מֵעַל רֹאשִׁי סָב וּמְסַקְסֵק הַסִיקְסׇק הַטִּנְטוּן שֶׁבְּאָזְנַי נִמְזַג נֶעֱלַם אֶל תּוֹךְ קוֹלוֹת שֶׁל צִרְצָרִים וְזֶה כָּל