"זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל" אבות ישורון א. חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינֵינוּ אֲבָל אָז אַתָּה נִכְנָס מְכַוֵּן, מְדַיֵּק מַבָּט אֲנִי הֲלוּמַת אוֹר     ב. סֶכֶר־דְּמָמָה

מַקִּיף אֶת הַכִּכָּר עוֹד פַּעַם מִשְׁתּוֹבֵב, מְעַכֵּב אֶת סוֹף הָעֶרֶב וּמְסַחְרֵר אוֹתָנוּ לְסִיבוּב נוֹסָף וְהָרֶכֶב קָרוּסֶלָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי הֲפוּגָה, לְרֶגַע אֶחָד הַפִיזִיקָה טָעֲתָה וְשׁוּם כֹּחַ

לֹא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּבְלִי קְלִיטָה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי נִקְרֶשֶׁת כָּל יוֹם חוֹשֶׁשֶׁת מִשִּׁכְחָה אֲנִי מְגָרֶדֶת בַּגְּלָדִים מִתְיַשֶּׁבֶת חָזָק, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת קַרְשֵׁי בְּסִיס הַמִּטָּה. קוֹשֶׁרֶת יְמָמוֹת

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּלִי חֻלְצָה (כְּדַרְכָּם שֶׁל זְאֵבִים)   אֵחַרְתְּ אֲבָל הָעוֹר שֶׁלָּךְ נָעִים כָּל כָּךְ הַיּוֹם אֵיךְ זֶה שֶׁלֹּא לָבַשְׁתְּ אָדֹם לִפְנֵי, חֲבָל.

עַל 443 לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב סְגוּרִים בְּאִיבִּיזָה אֲדֻמָּה מֻפְרָדִים מֵהֶחָלָל הַחִיצוֹן נוֹסְעִים בַּזְּמַן אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיִינוּ שַׂמְתָּ לֵב? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלּוּאִים יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר כּוֹכָבִים  

כָּתוּב דְּחֹף וַאֲנִי מוֹשֶׁכֶת.  

אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב אַחֵר   פָּשׁוּט תַּעֲנִי ״שְׁאֵלָה טוֹבָה״  

הוּא אָמַר: "לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ"   וּמִסְּבִיבֵנוּ הָעִיר מְמַהֶרֶת לְזִקּוּקִי הָרַמְזוֹרִים הִשְׁתַּתְּקוּתָהּ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָרוּחַ

א. לַיְלָה אֶחָד אוֹרְפֶאוֹס נִשֵּׁק אוֹתִי וְהִפְנָה אֶת הַגַּב יָכֹלְתִּי לוֹמַר עֲצֹר, תִּסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו אֲבָל הוּא הִתְחִיל לָנוּעַ, חָשַׁב מֵיתָר קָרוּעַ שֶׁיַּחֲלִיף אוֹ יְנַגֵּן גַּם

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר הַאִם נָעַלְנוּ אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה,