אַתְּ לוֹבֶשֶׁת אֶת גּוּפֵךְ הַיָּפֶה, הַמִּזְדַּיֵּן, לוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ כְּמוֹ נָמֵר אֶת זִנּוּקוֹ.   אֲנִי חוֹתֵר בְּפִצְעֵךְ אֶל כְּמוּסַת הַמּוֹרְפִין, מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּמַּגֵּפָה הַיָּפָה מַתִּיז זִקּוּקֵי עַלְכְּאֵב

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ, אֱלֹהִים שֶׁלִּי. לֶךְ-לְךָ, בּוֹא אֵלַי, הַלֵּךְ עַל עוֹרִי בִּשְׂפָתֶיךָ. בּוֹא שָׁחֹור, בּוֹא לַיְלָה, גַּע בִּי כֻּלִּי, גַּע אַל תּוֹתִיר מְתֹם. עֲלֵה בִּי אוֹתוֹת,