בְּרוֹמָא בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת קָנִיתִי רִימֶל וְאֹדֶם (לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי) מִדַּיֶּלֶת יֹפִי שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי וְהִגִּישָׁה לִי נְיָר וּמַרְאָה וְאָמְרָה בְּאִיטַלְקִית: נַשְּׁקִי הַגָּוֶן הִתְאִים וְנִזְכַּרְתִּי: עוד יֵשׁ לִי

אִם לֹא אֶכְתֹּב, תָּמוּת. הַאִם מַתָּ, כְּדֵי שֶׁאֶכְתֹּב? הַכִּסֵּא קָרוֹב עַכְשָׁו מְאֹד אֶל הַשֻּׁלְחָן, שְׁנֵיהֶם הָיוּ פַּעַם עֵץ אֶחָד, חַי.