עַכְשָׁו הַבַּיִת הוּא הַקֻּפְסָה שֶׁל שְׁתֵּינוּ קַר מִדַּי לָצֵאת אָז אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת עַל הַסַּפָּה מַבִּיטוֹת בָּעֲנָנִים מֵהַחַלּוֹן הַגָּדוֹל אֲנִי מְתָאֶרֶת לָךְ אֶת תְּנוּעָתָם, קוֹרֵאת לָהֶם

פָּרְסוּ סָדִין כָּחֹל וְאֶת הַבֶּטֶן אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת, לֹא אֶת הַחֶדֶר לֹא הַמְּנַתַּחַת, הָאֲחָיוֹת, רַק אוֹר חָזָק, עֵינֶיךָ וְהַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי הַתְּלוּיִים עַל צַוָּארְךָ אַתָּה

אֲבָל מַה קָּרָה הֵם שׁוֹאֲלִים לֹא בְּטוּחָה אַתְּ אוֹמֶרֶת מְשַׁחְזֶרֶת פְּגִישָׁה, יוֹם שִׁשִּׁי שְׁעַת צָהֳרַיִם. הֵם לֹא מַאֲמִינִים. סַפְּרִי אֱמֶת מַה קָּרָה, מָה אַתְּ מַסְתִּירָה

מַה שְּׁלוֹמֵךְ בְּסֵדֶר כְּלוּם מִצְטַבֵּר בַּעֲרֵמָה רַכָּה אַתְּ מְפַחֶדֶת שֶׁיִּדְבַּק גַּם בַּאֲהוּבַיִךְ הַיָּמִים חוֹלְפִים בַּכְּלוּם שָׁעוֹת נָעוֹת כְּמוֹ חֵץ נוֹזֵל לָךְ כָּל הַזְּמַן נוֹזֵל לָךְ