אִם לִשְׁפֹּט לְפִי רְחוֹב יָפוֹ אֵין לָהּ כּוֹחַ, יְרוּשָׁלַיִם, לַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּה. הִיא הָיְתָה רוֹצָה, לוּ אֶפְשָׁר הָיָה, לְהַעֲבִיר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל אֵיפָה

חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁאִם לֹא יִתְגַּעְגְעוּ אֵלֶיהָ, יְרוּשָׁלַיִם, הִיא תְּבֻטַּל. לָכֵן נוֹתֶנֶת לָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּהּ שֵׁמוֹת שֶׁל מִתְגַּעֲגְעִים מְפֻרְסָמִים, רָצוּי מִכַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מִזְמַן. גַּם לְמִקְרֵה הַצֹּרֶךְ בְּעֵדֵי אֹפִי