שֶׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת מֵהַלַּיְלָה אֶת הַלָּבָן וּבְגֹלֶם הַבֹּקֶר מְפַעְפֵּעַ הַחוּץ אֶל הַבַּיִת, בַּעֲרוּץ הַנַּחַל אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ כֶּלֶב מָרוּט דּוֹרֵךְ עַל תַּפּוּזִים. רַק חַלּוֹן וְקִיר בֵּינִי וּבֵין
בְּסוֹף הַיּוֹם הַחֶדֶר שָׁב אֶל מְכַלָּיו. הַפְּלַסְטִיק נָח בְּתוֹךְ הָעֵץ וְכָל הַצִּבְעוֹנִי מַחֲזִיר בָּרָק אֶל הַכֵּהֶה. בְּהִצְטַבְּרוּת הַזּוֹ אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי אֲנַחְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּאֻשָּׁרוֹת
הָיְתָה גַּם הַצְּעָקָה הַפִּתְאוֹמִית, כּוֹחַ הַהֶדֶף שֶׁהָפַךְ אַלִּים, אִמָּא חֲתוּלָה מְנַעֶרֶת מֵעָלֶיהָ בְּבַת אַחַת אֶת הַחֲתַלְתּוּלִים הֵם מִתְעוֹפְפִים וְנוֹפְלִים כָּל הַצְּדָדִים מְיַלְּלִים.
תְּבִיעוֹת בְּנוֹתַי חוֹבְטוֹת אֶת גּוּפִי בַּקִּירוֹת, אֲנִי שָׁבָה מִשָּׁם עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּדַקָּה, הֶדֶף הַהֶלֶם עוֹזֵר לִפְעָמִים לַעֲנוֹת לַקְּרִיאָה הַדְּחוּפָה הָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי לִפְנֵי הַלֵּידָה בְּתוֹכִי לוֹחֶצֶת
הָיִיתִי חֲדָשָׁה בָּזֶה וְהָיָה חֹרֶף לַיְלָה הַיַּלְדָּה בָּכְתָה צְלִילִים עִלִּיִּים רַק לְאָזְנַי כְּמוֹ מַשְׁרוֹקִית כְּלָבִים וְיִלְלָתִי אִתָּהּ מִבִּטְנִי עַל שִׂפְתֵי הָרְצִיף אַחַר כָּךְ הָיָה בֹּקֶר
עֶרֶב שַׁבָּת אַחֲרֵי הַקִּנּוּחִים גָּדוֹל צַעַר הַגּוּף מִצַּעַר הַשְּׁכִינָה, כּוֹסוֹת הַיַּיִן סְמוּכוֹת וּבָבוּאָתֵנוּ מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶן קְעוּרָה וּמֻרְחֶבֶת. אֲדֻמִּים מִבַּחוּץ וּשְׁקוּעִים מִבִּפְנִים אֲנַחְנוּ מְנַסִּים בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים