וְהָיִיתִי רָעֵב, מֵת לֶאֱכֹל אוֹתָךְ. רָצִיתִי שֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי, זוֹנָה שֶׁל הַשִּׁירִים, כְּמוֹ מָדוֹנָה שֶׁתִּשְׁכְּבִי אִתִּי וְתִרְצִי מִמֶּנִּי רַק דָּבָר אֶחָד בְּלִי רְגָשׁוֹת וְשִׁירָה וְלֹא יִהְיֶה

זוֹנַת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי כְּבָר מִזְּמַן לֹא פּוֹתַחַת אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ בְּקַלּוּת וְנוֹתֶנֶת לִי יָשָׁר לַחְדֹּר אֵלֶיהָ. צָרִיךְ כְּבָר לְפַתּוֹת אוֹתָהּ, לְהִטַּהֵר לְגָרוֹת, לִלְכֹּד, לִכְרֹת אִתָּהּ