וּבְכֵן, מֵאוֹת בַּשָּׁנִים אַחַר כָּךְ, עוֹדִי מְדַמָּה עַצְמִי שׁוֹמֶרֶת הָרַקָּפוֹת. לַחַץ הַסֶּלַע מַרְכִּין רֹאשִׁי, מַרְצִין צִפִּיָּה הַצַּעַר, בּוֹר נִכְרֶה לִפְקַעַת הַנֶּפֶשׁ מָרָה־מָרָה מִפְּנֵי לְשׁוֹנוֹת. בֵּין

רַבִּים הָעֵצִים הָאָצִים בַּוָּאדִי חוֹלְפִים עַל פָּנַי, רוֹצְצִים עַפְעַפַּי בְּצִפּוֹרִים נֻקְשׁוֹת. זֶה שׁוֹנֶה, בְּטַפְּסָם, עֵצִים עוֹקְרִים אוֹתִי מִן הַהֶקְשֵׁר, סִימָנֵי הַהֶכֵּר, מִן הָעֵצָה, בְזּעַזֲועַּ. אַף

הוּא חַי, הוּא חַי, עוֹלֶה בְּדַעְתִּי לְהַקְדִּים, רְאִי אֶת הָאוֹר נוֹפֵל עָלָיו וְאֵינוֹ זָב צֵל, דּוֹלְפִינִים שָׂשִׂים בָּאֲוִיר, שְׂחוֹקָם מוּצָק מִבַּצֹּרֶת, מִלְמוּל הַמַּיִם מְשַׁכֵּךְ חִיל