גְּרָפִיטִי שֶׁל אַהֲבָה עַל קִירוֹת-הַגּוּף זִכְרוֹנוֹת, מִלְמוּלֵי שִׁכְחָה: יָרֵךְ, תּוֹרֵךְ, כָּכָה אוֹ אֵיךְ? לֹא תִּשְׁכַּח? מַה – שָׁכַחְתָּ? אָז תִּשְׁמַע: אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח לָגַעַת בְּךָ
* בְּהַר הַנֶּגֶב רוּחַ נָשְׁבָה בַּיּוֹם בּוֹ מֵת אָחִי. * עִם שַׁחַר אוֹר יָרֵחַ לֹא פָּסַק. * פְּרָחִים בָּאֲדָמָה, בְּלִי שָׁרָשִׁים, הַקֶּבֶר. * מַלְאֲכֵי יָהּ
עַכְשָׁו יֵשׁ לִי גּוּף יֵשׁ לִי נְשָׁמָה שֶׁבָּאָה מִגּוּף שֶׁבָּא מֵהַשָּׁמַיִם עַכְשָׁו: אֲנִי נוֹסֵעַ מִיְּרוּשָׁלַיִם לְתֵל-אָבִיב אֲנִי יוֹרֵד אֶל הַגּוּף אל הַשֶּׁלֶט עֹמֶס בבֶּן-גּוּרְיוֹן עַד