אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בַּבֹּקֶר דָּבָר רִאשׁוֹן מְחַפֵּשׂ אֶת הַגּוּף לִלְבֹּשׁ. הוּא מֻנָּח הֵיכָן שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, מְקֻפָּל. כָּכָה כְּבָר שָׁנִים. תָּמִיד אֲנִי מוֹצֵא וְתָמִיד נִבְהָל.

אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת חַיַּי, לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל? אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק שֶׁהִצְטַבֵּר עִם הַשָּׁנִים וְקוּרִים שֶׁל אַשְׁמָה שֶׁנִּטְווּ בִּדְמָמָה בַּלֵּילוֹת. אוֹ

מֻתָּר לְךָ לִכְתֹּב הַכֹּל. לְמָשָׁל שֶׁ הָיִיתָ בָּחשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה וְגִשַּׁשְׁתָּ אַחֲרֵי אַהֲבָה לְהַדְלִיק. וְשֶׁ הָיָה לְךָ דַּי מֵעַצְמֵךְ כָּל הָעֵת הַהִיא וְגַם שֶׁ הָיִיתָ